סליחה, יש לך מושג איך יוצרים סיפור?

אדפטציה (Adaptation): יצירה המבוססת על סיפור שסופר קודם לכן במדיה אחרת, תוך התאמה למדיום החדש או לקהל יעד שונה. חשיבות האדפטציה היא בהבאת הסיפור לקהל רחב יותר או בהענקת פרשנות שונה לסיפור המקורי. לדוגמה, הסרטים של הארי פוטר הם אדפטציה של סדרת הספרים שכתבה ג'יי קיי רולינג.

אגון (Agon): מונח יווני עתיק שמתאר את הקונפליקט המרכזי בסיפור, במיוחד בטרגדיות, שבו דמויות או כוחות מתנגשים. האגון הוא כוח מניע מרכזי בעלילות רבות ויוצר את המתח והדרמה בסיפור. לדוגמה, בטרגדיה "המלך ליר" מאת שייקספיר, הקונפליקט בין ליר לבנותיו הוא הדחף המרכזי בעלילה.

אלגוריה (Allegory): סיפור שמשתמש בסמלים ובמשמעויות מורחבות כדי להעביר מסרים מוסריים או רעיוניים מעבר למה שמתרחש בפועל בעלילה. האלגוריה מאפשרת לקוראים להבין משמעויות עמוקות מעבר לאירועים המתרחשים בפועל. לדוגמה, "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול היא אלגוריה שמבקרת את המשטרים הטוטליטריים.

אנטגוניסט (Antagonist): הדמות המתנגדת לפרוטגוניסט ומנסה למנוע ממנו להשיג את מטרותיו. האנטגוניסט יוצר קונפליקט משמעותי המניע את העלילה קדימה. לדוגמה, דמותו של וולדרמוט בהארי פוטר היא האנטגוניסט המרכזי שמאתגר את הגיבור.

ארכיטיפ (Archetype): תבנית דמות או רעיון שמופיעים שוב ושוב בתרבויות שונות ומשקפים חלק מהפסיכולוגיה הקולקטיבית של החברה. הארכיטיפים הם כלי חשוב להבנת דמויות וסיפורים על-זמניים. לדוגמה, דמותו של פרודו ב"שר הטבעות" היא ארכיטיפ של הגיבור היוצא למסע לשינוי עולמו.

אטמוספירה (Atmosphere): האווירה שנוצרת בסיפור ומשקפת את הקשרים בין הדמויות, האירועים והסביבה. האטמוספירה היא חלק מרכזי ביצירת האפקט הרגשי על הקוראים. לדוגמה, בספר "דרקולה" של בראם סטוקר, האווירה המסתורית והמכאיבה תורמת לתחושת האימה והמתח של הקוראים לאורך הסיפור.

איפיון (Characterisation): הדרך שבה מוצגות תכונות הדמויות באמצעות פעולות, דיאלוגים ותיאורים. האיפיון מסייע להבין את מניעי הדמויות ואת הקשרים ביניהן. לדוגמה, האיפיון של סקאר ב"מלך האריות" מציג אותו כדמות אכזרית דרך בחירותיו ופעולותיו.

ביוגרפיה (Biography): סיפור חיים המתאר את האירועים המשמעותיים בחייו של אדם אמיתי. הביוגרפיה מאפשרת לקוראים להבין את מהלך חייו של האדם וההשפעה שלו על העולם. לדוגמה, הביוגרפיה של סטיב ג'ובס שנכתבה על ידי וולטר אייזקסון מתארת את חייו של מייסד אפל.

דמות (Character): ישות בסיפור בעלת סוכנות (יכולת פעולה) שמשפיעה על מהלך העלילה. הדמות היא הלב של כל סיפור, והיא זו שמחברת את הקורא לעלילה דרך חוויותיה ופעולותיה. לדוגמה, דמותו של וולטר ווייט ב"שובר שורות" היא דמות מורכבת שעוברת שינויים דרמטיים לאורך הסדרה.

דיאלוג (Dialogue): ייצוג של אינטראקציה מילולית בין דמויות בסיפור, המספק תובנות לגבי הדמויות והסיטואציה. הדיאלוג הוא כלי מרכזי באפיון הדמויות והתקדמות העלילה. לדוגמה, הדיאלוגים המתחכמים ב"שרלוק" מציגים את החוכמה והזריזות המנטלית של שרלוק הולמס וד"ר ווטסון.

דימוי מורכב (Conceit): דימוי או רעיון ספרותי שנראה מסובך, מוזר או מוגזם, אך מיועד להפעיל את המחשבה ולעורר תובנות חדשות. לדוגמה, בשירה של ג'ון דאן, הדימוי של לבבות שנשזרים יחד כחוטי זהב הוא דימוי מורכב שמעורר מחשבות על אהבה וחיבור.

דימוי מת (Dead Trope): ביטוי או דימוי שהיה פעם רענן וחדשני אך עם הזמן הפך לשגור ואיבד את הרעננות שלו, עד שהוא כבר לא נחשב לדימוי. דימויים מתים לעיתים לא מזהים אותם כדימויים עוד. לדוגמה, הביטוי "נפל מהכיסא" כתגובה להפתעה הוא דימוי מת שנעשה בו שימוש כה רב שהוא כבר חלק מהשפה הרגילה.

דיאלוגיזם (Dialogism): שימוש בפרספקטיבות או נקודות מבט שונות בנרטיב, כשהאינטראקציה בין הדמויות חשובה להבנת הסיפור. דיאלוגיזם עוזר להציג רעיונות מנוגדים דרך דיאלוג בין דמויות. לדוגמה, ב"אחים קרמזוב" של פיודור דוסטויבסקי, הדיאלוגים בין הדמויות חושפים נקודות מבט שונות על הדת והפילוסופיה.

דיאלוג (Dialogue): ייצוג של אינטראקציה מילולית בין דמויות בסיפור, המספק תובנות לגבי הדמויות והסיטואציה. הדיאלוג הוא כלי מרכזי באפיון הדמויות והתקדמות העלילה. לדוגמה, הדיאלוגים המתחכמים ב"שרלוק" מציגים את החוכמה והזריזות המנטלית של שרלוק הולמס וד"ר ווטסון.

סוכנות (Agency): היכולת של דמות לפעול בעולם הסיפור ולהשפיע על מהלך האירועים. הסוכנות של הדמות מאפשרת לה להניע את העלילה ולנווט את גורלה. לדוגמה, דמותו של באטמן מדגימה סוכנות חזקה כשהוא משפיע על גורל העיר גות'אם במאבק נגד הפשע.

כרונוטופ (Chronotope): שילוב הזמן והמרחב בשיח הסיפורי, שמגדיר את המרחב הפיזי והזמן שבו מתרחש הסיפור. חשיבות הכרונוטופ היא בהבנת האופן שבו העלילה מתפתחת בהקשרים שונים של זמן ומקום. לדוגמה, הכרונוטופ בסיפור "שר הטבעות" מדגיש את המעבר בין המרחבים השונים במסע של פרודו.

קלישאה (Cliché): ביטוי או רעיון שהפך לשחוק ונדוש בגלל שימוש יתר. קלישאות לעיתים מאבדות מהאפקטיביות שלהן אך עשויות להיות שימושיות כאשר הן מעבירות רעיונות מוכרים בצורה ברורה. לדוגמה, הדימוי "אהבה היא שדה קרב" הוא קלישאה שנעשה בה שימוש רב.

קליימקס (Climax): השלב בעלילה שבו הקונפליקט מגיע לשיאו, ואירועים מכריעים מתרחשים. הקליימקס הוא רגע שיא של מתח ודרמה, וממנו העלילה מתחילה להתפרק. לדוגמה, בקרב האחרון בין הארי פוטר לוולדרמוט ב"הארי פוטר ואוצרות המוות" מתרחש הקליימקס המרכזי.

סיפור משותף (Collaborative Fiction): צורת כתיבה בה שניים או יותר כותבים חולקים את השליטה היצירתית על הנרטיב. לסיפור משותף יש את הכוח לחבר בין קולות שונים וליצור סיפורים מורכבים ומגוונים יותר. לדוגמה, סדרת מלחמת הכוכבים כוללת אלמנטים של סיפור משותף עם מחברים רבים שתרמו לעולם העלילתי.

פרשנות (Commentary): הצהרה או הערה של המספר שעולה מעבר לתיאור העלילה עצמה, ומספקת תובנות נוספות או מבט רחב יותר על האירועים. הפרשנות מאפשרת לקורא להבין את המשמעויות שמעבר למה שמסופר באופן ישיר. לדוגמה, בספר "גטסבי הגדול", המספר ניק לעיתים מוסיף פרשנויות אישיות לאירועים שמתרחשים.

קונפליקט (Conflict): התנגשות בין שני רצונות או מטרות מנוגדות בסיפור. הקונפליקט הוא המניע המרכזי שמתקדם ומעצים את העלילה. לדוגמה, הקונפליקט בין לוק סקייווקר לדארת' ויידר במלחמת הכוכבים מניע את הסדרה כולה ומחבר בין דמויות ואירועים.

תיאור (Description): ייצוג טקסטואלי של דמויות או סביבות. התיאור מאפשר לקורא לדמיין את העולם הסיפורי ולהבין את הקשר בין הדמויות והמרחב שבו הן פועלות. לדוגמה, תיאור הממלכה האפלה בספרי "שר הטבעות" של טולקין יוצר אווירה מסתורית ומאיימת.

תגי דיאלוג (Dialogue Tags): תוספות שנלוות לדיאלוגים ומספקות מידע על מי מדבר, אופן הדיבור, או הסביבה. תגי הדיאלוג מסייעים להבין את המורכבות שבשיחה ואת הדינמיקה בין הדמויות. לדוגמה, המשפט "אמרה מרי בעצב" הוא דוגמה לשימוש בתגי דיאלוג לתיאור רגשי של הדמות.

שיח (Discourse): האופן שבו הנרטיב מועבר מהמחבר הסמוי לקורא הסמוי. השיח הוא הצורה והאמצעי דרכו מועבר הסיפור, והוא כולל גם את התבניות הלשוניות והסגנון שבו נעשה שימוש. לדוגמה, בספר "1984" של ג'ורג' אורוול, השיח הדיסטופי מצייר תמונה קודרת של חברה בשליטה טוטליטרית.

נרטיב משובץ (Embedded Narration): סיפור המופיע בתוך סיפור אחר. הנרטיב המשובץ מעניק פרספקטיבה נוספת על העלילה הראשית, ולעיתים חושף את הדמויות ואת המוטיבים בצורה מעמיקה יותר. לדוגמה, בספר "המסע אל קצה הלילה" של לואי פרדינן סלין, מופיעים סיפורים רבים בתוך העלילה הראשית המשקפים את חוויות הגיבור.

יצירת עלילה (Emplotment): הסידור של האירועים בסיפור לעלילה בעלת רצף הגיוני ומשמעותי. יצירת עלילה היא כלי חשוב לשמירה על העניין של הקורא ולהובלתו דרך העלילה בצורה מובנית ומרתקת. לדוגמה, הסיפור בספרי הארי פוטר מסודר בצורה כזו שהעלילה מתפתחת בכל ספר ובונה את המתח עד לשיא הסדרה.

סביבה (Environment): כל מה שמקיף את הדמויות בעולם הסיפורי ומשפיע על ההתפתחות שלהן. הסביבה עוזרת ליצור אווירה ומקנה תחושת מציאות לסיפור. לדוגמה, הג'ונגל בספר "ספר הג'ונגל" של רודיארד קיפלינג מהווה חלק מרכזי מההתפתחות של הגיבור, מוגלי.

אפיפניה (Epiphany): רגע פתאומי ומשמעותי של הארה או תובנה חדשה, המשנה את תפיסת הדמות לגבי העולם. אפיפניה היא כלי מרכזי בעלילות רבות שמסייעת בהצגת התפתחות רוחנית או מנטלית של דמויות. לדוגמה, ב"דיוקן האמן כאדם צעיר" של ג'יימס ג'ויס, הדמות הראשית עוברת אפיפניה שמעצבת את חייו.

אירוע (Event): שינוי במצב העלילתי המתרחש בעולם הסיפורי, כולל פעולות של דמויות או שינויים בסביבתן. האירועים הם אבני היסוד של העלילה וגורמים לה להתקדם. לדוגמה, מותו של דמבלדור בספרי הארי פוטר מהווה אירוע משמעותי שמשנה את מהלך הסיפור.

אקספוזיציה (Exposition): השלב הראשוני בעלילה שבו מוצגות הסביבה, הדמויות והרקע. האקספוזיציה מכינה את הבמה לעלילה ומסייעת לקוראים להיכנס לעולם הסיפורי. לדוגמה, בתחילת הסרט "מלחמת הכוכבים", האקספוזיציה מציגה את העולם הגלקטי ואת הסכסוך המרכזי.

מספר חיצוני או נמען חיצוני (External Narrator or Narratee): דמות המספרת את הסיפור מבלי להיות חלק מהעולם הסיפורי, או נמען חיצוני המקשיב לסיפור ואינו קיים בתוך העלילה עצמה. דמות זו מסייעת למסגר את הסיפור מבחוץ ולספק פרשנות נוספת. לדוגמה, ב"מסע בין כוכבים", יש שימוש בנמען חיצוני כדי להציג את הסיפור במבט כללי.

אירועים נופלים (Falling Action): השלב בעלילה שבו הקונפליקט מתחיל להיפתר והעלילה נעה לכיוון הסיום. אירועים נופלים הם חלק חשוב בהבאת העלילה לנקודת סיום ולהצגת תוצאות הקונפליקט. לדוגמה, לאחר הקרב האחרון בסדרת הארי פוטר, מתרחשים אירועים שמובילים לסיום הסדרה.

סיפור בדוי (Fiction): נרטיב שמתאר דמויות, אירועים וסביבות דמיוניות או חלקית דמיוניות. הבדיון מאפשר ליוצרים לבנות עולמות מקוריים, לדון במציאות בצורה חופשית, ולעיתים לגעת בנושאים עמוקים בצורה מרוחקת מהמציאות. לדוגמה, ספרי "משחקי הכס" של ג'ורג' ר. ר. מרטין הם דוגמה לסיפור בדוי מרהיב ומורכב.

שפה פיגורטיבית (Figurative Language): שימוש בשפה כדי ליצור משמעויות מעבר למילים הפשוטות, תוך ניצול של קונוטציות והקשרים בין מילים או צלילים. השפה הפיגורטיבית מאפשרת ליוצרים להעשיר את השיח הספרותי ולהפעיל את דמיון הקוראים. לדוגמה, השימוש במטפורות ביצירות של וויליאם שייקספיר מעלה את השפה לרמה אמנותית.

דימוי (Figure of Speech): ביטוי לשוני שמסביר רעיון או תופעה בצורה לא ישירה, תוך שימוש בהשוואות פיגורטיביות כמו מטפורות או דימויים. לדוגמה, הביטוי "הזמן הוא כסף" הוא דימוי שממחיש כיצד הזמן נחשב למשאב יקר כמו כסף.

פלאשבק (Flashback): הצגת אירוע שקרה בעבר בזמן הנוכחי של העלילה. פלאשבקים מאפשרים לספר על אירועים מהעבר המשפיעים על ההווה בסיפור. לדוגמה, בסרט "הסנדק", פלאשבקים מתארים את עלייתו של ויטו קורליאונה והופכים את דמותו למורכבת יותר.

פלאש-פורוורד (Flashforward): הצגת אירוע שעתיד להתרחש בעתיד העלילה. פלאש-פורוורדים מאפשרים לבנות מתח ולעורר ציפייה לקראת מה שעתיד לקרות. לדוגמה, בסדרה "אבודים", נעשה שימוש בפלאש-פורוורדים כדי לחשוף רמזים על גורלן של הדמויות.

מוקד (Focalisation): נקודת המבט ממנה נמסר הסיפור, או הדמות דרכה אנו חווים את העלילה. המוקד יכול להשתנות ולספק זוויות שונות להבנת הסיפור. לדוגמה, ב"חלף עם הרוח", המוקד נע בין דמויות שונות, ונותן תמונה רחבה יותר על האירועים.

הבלטה (Foregrounding): שימוש בתכונות לשוניות יוצאות דופן כדי להדגיש אלמנטים מסוימים בסיפור או בשיח. ההבלטה מסייעת לתפוס את תשומת הלב של הקוראים ולהעניק משמעות מיוחדת לחלקים מסוימים בטקסט. לדוגמה, השימוש החוזר במוטיב הים ב"זקן והים" של ארנסט המינגווי מדגיש את משמעותו המרכזית בסיפור.

רמיזה (Foreshadowing): רמזים המועברים במהלך העלילה, שמרמזים על אירועים שיתרחשו בעתיד. רמיזה היא כלי לבניית מתח ולעידוד הקורא לצפות למה שיבוא. לדוגמה, ב"מקבת'" של שייקספיר, נבואות המכשפות משמשות כרמיזה לאירועים הטרגיים הצפויים לדמות הראשית.

ז'אנר (Genre): סיווג מקובל של טקסטים או יצירות על פי מאפיינים משותפים. הז'אנר עוזר לקוראים להבין את הציפיות מהסיפור ומהמרכיבים השונים שבו. לדוגמה, "שר הטבעות" משתייך לז'אנר הפנטזיה, עם מאפיינים כמו יצורים קסומים ועולמות דמיוניים.

היפרבולה (Hyperbole): דמות לשון שמציגה הגזמה במטרה להדגיש נקודה או ליצור רושם חזק. ההיפרבולה משמשת להעצמת תחושה מסוימת או להבלטת אלמנט בסיפור. לדוגמה, הביטוי "אני מת מרעב" הוא היפרבולה שמשתמשת בהגזמה כדי להמחיש תחושת רעב קיצונית.

אידיאולוגיה (Ideology): מערך רעיונות, אמונות וערכים המשקפים את השקפת העולם של דמות או קבוצה בסיפור. האידיאולוגיה משפיעה על הפעולות וההחלטות של הדמויות ומניעה את העלילה. לדוגמה, בספר "1984" של ג'ורג' אורוול, האידיאולוגיה של המשטר הדיסטופי היא כוח מרכזי שמשפיע על חיי הדמויות.

מחבר מובלע (Implied Author): דמות המחבר כפי שהיא נתפסת מהטקסט, אשר עשויה להיות שונה מהמחבר האמיתי. המחבר המובלע הוא הדמות שממנה אנו לומדים את השקפת העולם והערכים המשתקפים בטקסט. לדוגמה, ב"על העיוורון" של ז'וזה סאראמאגו, המחבר המובלע מעביר מסר פילוסופי עמוק דרך העלילה.

קורא מובלע (Implied Reader): הקורא הדמיוני שאליו מופנה הסיפור, וההשקפות והמחשבות של המחבר כלפיו משתקפות בטקסט. הקורא המובלע הוא דמות מופשטת שמנחה את הבנת הסיפור. לדוגמה, ביצירות קלאסיות רבות, הקורא המובלע הוא מי שמכיר את הרקע התרבותי וההיסטורי של התקופה.

הבדלה (Individuation): תהליך שבו דמויות נבדלות ומאפיינות עצמן דרך תכונות מנטליות, פיזיות או התנהגותיות. הבדלה עוזרת ליצור דמויות ייחודיות ומובחנות זו מזו. לדוגמה, דמותו של שרלוק הולמס מובחנת בזכות חוכמתו הייחודית ויכולות ההסקה שלו.

אינמדיאס רס (In Medias Res): מונח לטיני שמתאר סיפור שמתחיל באמצע העלילה, כאשר האירועים המרכזיים כבר התרחשו. אינמדיאס רס מאפשר לקוראים להיכנס ישר לאקשן ולהיחשף לפרטים בהמשך. לדוגמה, האפוס "האודיסאה" של הומרוס מתחיל כשאודיסאוס כבר במסע שלו הביתה.

מספר פנימי או נמען פנימי (Internal Narrator or Narratee): דמות שהיא גם מספרת את הסיפור וגם קיימת בתוך העולם הסיפורי. המספר הפנימי מוסיף פרספקטיבה ייחודית מאחר שהוא חלק מהעלילה עצמה. לדוגמה, ב"המספר מספר" של נבוקוב, המספר הוא גם דמות בסיפור ומספר את חוויותיו.

מוקד פנימי (Inward Focalisation): נרטיב המוצג מנקודת מבט סובייקטיבית של דמות אחת או יותר. מוקד פנימי מאפשר לקוראים לחוות את העולם הסיפורי דרך עיני הדמות, עם כל תחושותיה ומחשבותיה. לדוגמה, ב"צללים של האהבה" של מרסל פרוסט, המוקד הוא מנקודת המבט הפנימית של הדמות הראשית.

אירוניה (Irony): שימוש בשיח כדי להגיד דבר אחד אך לרמוז על דבר אחר, לעיתים דבר המנוגד למה שנאמר בגלוי. אירוניה מוסיפה עומק ורבדים נוספים לסיפור. לדוגמה, ב"רומיאו ויוליה" של שייקספיר, אירוניה דרמטית ניכרת כאשר הקהל יודע שג'ולייט אינה באמת מתה, אך רומיאו לא מודע לכך.

מספר אירוני (Ironic Narrator): מספר שמעיר או מוסר מידע על דמויות או אירועים באופן המנוגד למה שהוא באמת מתכוון. המספר האירוני מאפשר לקוראים להבין את האמת הנסתרת מאחורי דבריו. לדוגמה, ב"וידויים של מעצבת" של וירג'יניה וולף, המספרת מציגה אירוניה כלפי עצמה וסביבתה.

עולם החיים (Lifeworld): העולם שנחווה על ידי הכותבים והקוראים בחייהם היומיומיים, המשמש כרקע לסיפורים שהם יוצרים או קוראים. עולם החיים הוא הממד שמחבר את הקוראים לחוויות ולנושאים אוניברסליים בסיפור. לדוגמה, בספרי ג'יין אוסטן, העולם החברתי של אנגליה הוויקטוריאנית משמש כעולם החיים שבו מתרחשות העלילות.

מספר מוגבל (Limited Narrator): מספר שיש לו ידע מוגבל על העולם הסיפורי, ולא יודע את כל הפרטים הפנימיים של הדמויות או האירועים. המספר המוגבל מציג את הסיפור מנקודת מבט חלקית בלבד, מה שמאפשר לקוראים לגלות את המתרחש בהדרגה. לדוגמה, ב"התפסן בשדה השיפון" של ג'יי. די. סלינג'ר, המספר הולדן מציג את הסיפור מנקודת מבט מוגבלת מאוד, מבלי לדעת את כל הפרטים על הדמויות האחרות.

מטפורה (Metaphor): דמות לשון שמבצעת השוואה עקיפה בין שני רעיונות או דברים, באמצעות שימוש באחד כדי לייצג את האחר. המטפורה משמשת להמחשת רעיונות מופשטים באופן מוחשי יותר. לדוגמה, הביטוי "החיים הם מסע" הוא מטפורה נפוצה שמסבירה את החיים כתהליך מתמשך של התקדמות.

מטונימיה (Metonymy): דמות לשון שמחליפה רעיון או חפץ באחר, על סמך קשר ביניהם. המטונימיה יוצרת קשרים אינטואיטיביים בין מושגים, והיא כלי רטורי שימושי. לדוגמה, הביטוי "הבית הלבן" הוא מטונימיה שמייצגת את הממשל האמריקאי.

מיז-אן-אביים (Mise en Abyme): מכשיר ספרותי שבו סיפור או דימוי משקף את עצמו בתוך הסיפור, ובכך יוצר אפקט של אינסופיות. המכשיר משמש להעצמת התמה המרכזית של הסיפור. לדוגמה, בסרט "התחלה" של כריסטופר נולאן, הדמות יוצרת חלומות בתוך חלומות, מה שמהדהד את מבנה העלילה עצמו.

מוסר השכל (Moral): המסר המרכזי או הלקח שסיפור מנסה להעביר, לרוב במונחים מוסריים או פילוסופיים. המוסר השכל הוא לעיתים תוצאה של התפתחות העלילה ומכוון לעורר מחשבה. לדוגמה, בסיפור "הצב והארנב" של איסופוס, מוסר ההשכל הוא שסבלנות והתמדה מנצחות את המהירות.

מוטיב (Motif): אלמנט חוזר שמופיע לאורך הסיפור וקשור לתמה המרכזית. המוטיב משמש ככלי לחיזוק המסרים והרעיון המרכזי של הסיפור. לדוגמה, ב"מובי דיק" של הרמן מלוויל, המוטיב של הים מסמל את המסתורין של החיים והמסע אל הלא נודע.

נמען (Narratee): הדמות הפיקטיבית שאליה מופנה הסיפור על ידי המספר. הנמען הוא לעיתים קרובות כלי המשמש את המספר לפנות אל קהל היעד שלו. לדוגמה, ב"רשימות מהמרתף" של פיודור דוסטויבסקי, המספר פונה ישירות אל הנמען בצורה ביקורתית.

נרטיב (Narrative): ייצוג של רצף אירועים, המחוברים בזמן ובסיבה. הנרטיב הוא המבנה הסיפורי שמארגן את האירועים ומעניק להם משמעות. לדוגמה, ב"המשחק של אנדר" של אורסון סקוט קארד, הנרטיב בנוי סביב סיפור המסע וההתבגרות של אנדר, תוך התמקדות במלחמתו באויבים ובתוך עצמו.

נרטולוגיה (Narratology): חקר השיטה והמבנה של נרטיבים במטרה להבין כיצד הם פועלים ומה תפקידם. הנרטולוגיה עוזרת להבין את הכלים הסיפורים בהם נעשה שימוש כדי ליצור משמעות. לדוגמה, נרטולוגים מנתחים את מבנה העלילה של "יוליסס" מאת ג'יימס ג'ויס כדי להבין את מורכבותה.

מספר (Narrator): הדמות הפיקטיבית שמספרת את הסיפור לנמען. המספר יכול להיות פנימי או חיצוני, מוגבל או כל-יודע. לדוגמה, ב"גטסבי הגדול" של פ. סקוט פיצג'רלד, ניק הוא המספר שמציג את הסיפור מזווית ראייתו האישית על גטסבי.

לא בדיוני (Nonfiction): נרטיב שמתיימר לייצג דמויות, אירועים וסביבות המבוססים על המציאות, בניגוד לסיפורת בדויה. נרטיבים לא בדיוניים הם פעמים רבות דוקומנטריים או אוטוביוגרפיים. לדוגמה, הספר "חייהם של גדולי האומה" מאת פלווטרכוס מתאר את חייהם של גיבורים היסטוריים אמיתיים.

רומן (Novel): נרטיב בדיוני באורך ספר, הנכתב בפרוזה ונועד לקריאה ברצף. הרומן הוא מבנה סיפורי המאפשר לחקור דמויות ועלילות בצורה מעמיקה ומפורטת. לדוגמה, הרומן "החטא ועונשו" מאת פיודור דוסטויבסקי הוא יצירה שעוסקת בחקר הנפש של הדמות הראשית, רסקולניקוב.

נובלה (Novella): נרטיב בדיוני באורך קצר יותר מרומן אך ארוך יותר מסיפור קצר, הנכתב בפרוזה. הנובלה מאפשרת לסופר לחקור סיפור ברמת עומק מסוימת, אך לא נמתחת כמו רומן. לדוגמה, "המתים" של ג'יימס ג'ויס הוא נובלה שמצליחה לעסוק במגוון נושאים רגשיים ומורכבים בפרק זמן קצר יחסית.

מספר אובייקטיבי (Objective Narrator): מספר שאין לו גישה לרגשות או למחשבות הפנימיות של הדמויות, ומסוגל לתאר רק את מה שניתן לראות או לשמוע מבחוץ. מספר אובייקטיבי שומר על מרחק מהדמויות ומשאיר את הפרשנות לקוראים. לדוגמה, במספר מהסוג הזה, נראה תיאור מדויק של פעולות הדמויות אך ללא חשיפה לרגשותיהם, כפי שניתן למצוא בספרים מסוימים של המינגווי.

מספר יודע כל (Omniscient Narrator): מספר שיש לו ידע בלתי מוגבל על כל מה שמתרחש בעולם הסיפורי, כולל רגשות, מחשבות, ופעולות של כל הדמויות. מספר כזה מספק תמונה מקיפה ומלאה של העלילה, ומאפשר לקוראים גישה לעומק הפנימי של הדמויות והעלילה. לדוגמה, ב"מלחמה ושלום" של לב טולסטוי, המספר יודע את כל הפרטים על הדמויות, בין אם הן מודעות לכך או לא.

מוקד חיצוני (Outward Focalisation): נרטיב שמציג את הסיפור מנקודת מבט חיצונית, מבלי להיכנס לרגשות או למחשבות הפנימיות של הדמויות. המוקד החיצוני מדגיש את הפעולות והסביבה, ומשאיר את הרגשות לפרשנות הקוראים. לדוגמה, בסיפורים קצרים של ריימונד קארבר, המספר מציג את הדמויות דרך פעולותיהן החיצוניות בלבד.

אוקסימורון (Oxymoron): דמות לשון המשלבת אלמנטים שנראים מנוגדים או סותרים, אך יוצרים יחד משמעות מוסתרת או פרדוקסלית. אוקסימורון מאפשר לדמויות או רעיונות להצטייר בצורה מורכבת. לדוגמה, הביטוי "שקט צורם" הוא אוקסימורון שממחיש מצב שבו שקט מוחלט מרגיש מאיים.

האנשה (Personification): דמות לשון שמייחסת תכונות אנושיות לישות שאינה אנושית, כגון חפץ דומם, חיה או רעיון מופשט. האנשה מעניקה לחפצים או מושגים דוממים יכולות אנושיות, ומשמשת להעשרת הדימויים והדמויות בסיפור. לדוגמה, המשפט "הרוח לוחשת בין העצים" הוא האנשה של הרוח והעצים, הנותן תחושה דרמטית או מסתורית.

עלילה (Plot): הסידור המשמעותי של האירועים בסיפור בסדר זמן וסיבה, שדרכו מתפתחת העלילה ונבנה הסיפור. העלילה יוצרת את הרצף שבו הקוראים עוקבים אחרי הדמויות והקונפליקטים. לדוגמה, העלילה ב"הארי פוטר" עוקבת אחרי המסע של הארי להביס את וולדרמוט ולמצוא את זהותו.

פוליפוניה (Polyphony): הכללת מגוון נקודות מבט וקולות בסיפור, כאשר לכל קול יש ייחוד משלו ואינו תלוי בקול המרכזי של הסיפור. פוליפוניה מאפשרת לשלב דעות או רעיונות מנוגדים בצורה מורכבת ומעניינת. לדוגמה, ב"אחים קרמזוב" של פיודור דוסטויבסקי, יש ריבוי קולות שכל אחד מהם מציג תפיסה שונה של המוסר והאמונה.

פרוזה (Prose): כתיבה או דיבור שאינם כפופים למבנה של משקל או חרוז, בניגוד לשירה. הפרוזה היא סגנון הכתיבה הנפוץ ביותר בטקסטים נרטיביים. לדוגמה, הרומן "דון קישוט" מאת מיגל דה סרוואנטס כתוב בפרוזה ומספר את הרפתקאותיו של הגיבור המטורף על רקע סיפוריו הפנטסטיים.

פרוטגוניסט (Protagonist): הדמות הראשית בסיפור, זו שנאבקת להשיג מטרה מסוימת או להתגבר על מכשולים. הפרוטגוניסט הוא לרוב הדמות שממנה נובעת ההזדהות הרגשית של הקוראים. לדוגמה, הארי פוטר הוא הפרוטגוניסט בסדרה שמתחבט בין ילדותו המורכבת לבין תפקידו כמציל העולם.

ריאליזם (Realism): גישה נרטיבית שמנסה לבנות עולם סיפורי שמשקף בצורה מדויקת ואמינה את המציאות. הריאליזם מנסה להציג את חיי היומיום והחוויות האנושיות בצורה שקופה ומציאותית. לדוגמה, הספר "אנה קרנינה" של לב טולסטוי משקף את החיים האמיתיים של החברה הרוסית דרך הדמויות והאירועים בעלילה.

סמל מוטעה (Red Herring): רמז שנראה חשוב אך אינו מוביל לדבר אמיתי בעלילה, ומטרתו להטעות את הקורא או לבנות מתח מיותר. סמל מוטעה משמש לעיתים קרובות בסיפורי מתח או תעלומה כדי להפתיע את הקורא בסוף. לדוגמה, בספרי "שרלוק הולמס" של ארתור קונן דויל, מוצגים לפעמים פרטים שמטעים את הקוראים לחשוב שמישהו אחר הוא הפושע.

התרה (Resolution): השלב הסופי בעלילה שבו נפתרים הקונפליקטים המרכזיים והסיפור מגיע לסיומו. ההתרה היא הרגע שבו המתח נרגע והסיפור מוצא את הסיום שלו. לדוגמה, בסוף "ההוביט" של טולקין, הדמויות מתמודדות עם תוצאות הקרב הגדול והסיפור מסתיים בשקט.

רטוריקה (Rhetoric): אמנות יצירת שיח משכנע או יעיל, שבאמצעותה המספר יכול לשכנע, לרגש או ללמד את הקוראים. הרטוריקה מאפשרת להשתמש בשפה בצורה שמכוונת להשפיע על הקוראים. לדוגמה, הנאום של מרטין לותר קינג "יש לי חלום" הוא דוגמה לרטוריקה מעוררת השראה.

מכשיר רטורי (Rhetorical Device): דימוי לשוני או מבנה שמנוצל כדי לשפר את הרטוריקה או להעצים את המסר. מכשירים רטוריים עוזרים למספרים לעצב את השיח בצורה אפקטיבית יותר. לדוגמה, השימוש בשאלה רטורית כמו "האם לא מגיע לנו יותר?" הוא מכשיר רטורי שמפעיל את המחשבה של השומעים.

פעולה עולה (Rising Action): השלב בעלילה שבו הקונפליקט מתעצם והופך למורכב יותר, מה שמוביל לשיא העלילה. הפעולה העולה יוצרת מתח ומביאה את הקוראים אל הקליימקס של הסיפור. לדוגמה, ב"משחקי הכס", הפעולות העולות בכל ספר מייצרות את הקונפליקט המרכזי שמגיע לשיא.

סצנה (Scene): ייצוג נרטיבי של סביבה, סט של דמויות ורצף של אירועים בפירוט מספיק כדי ליצור את האשליה שהאירועים מתרחשים לנגד עיני הקורא. הסצנה מאפשרת להתמקד ברגע מסוים וליצור עומק רגשי או דרמטי. לדוגמה, הסצנה שבה גטסבי נפגש שוב עם דייזי ב"גטסבי הגדול" יוצרת מתח וריגוש בין הדמויות.

סמיוטיקה (Semiotics): חקר תהליכי יצירת המשמעות, במיוחד השימוש בסמלים ובמערכות סימנים כדי לתקשר משמעויות. הסמיוטיקה עוסקת באופן שבו הסימנים (כמו מילים, תמונות וסמלים) יוצרים משמעויות בתוך סיפור. לדוגמה, הסמל של טבעת הכוח ב"שר הטבעות" מסמל כוח והשחתה.

תפאורה (Setting): הסידור המשמעותי של הסביבה בעולם הסיפורי, הכוללת את הזמן והמקום שבו מתרחשת העלילה. תפאורה מאפשרת לקוראים להבין את ההקשר שבו הדמויות פועלות, ומשפיעה על אופי הסיפור. לדוגמה, התפאורה ב"שר הטבעות" מתקיימת בעולם פנטזיה מלא בממלכות, יערות והרים, שמגדירים את האווירה והמגוון הסיפורי.

סיפור קצר (Short Story): נרטיב בדיוני באורך קצר יותר מרומן ונובלה, הנכתב בפרוזה ומיועד לקריאה ברצף אחד. הסיפור הקצר מאפשר למספר להעביר רעיון או עלילה בצורה תמציתית ומרוכזת. לדוגמה, "המתים" מאת ג'יימס ג'ויס הוא סיפור קצר המתאר רגעים משמעותיים בחיי הדמויות על רקע ארוחת ערב חגיגית.

הצגה ישירה (Showing): ייצוג ישיר של אירועים, דמויות וסביבות בסיפור, כאשר המספר משאיר את הפרשנות וההבנה לקוראים. ההצגה הישירה מאפשרת לקוראים לגבש את התובנות שלהם מהסיפור, במקום שהמספר יסביר כל דבר במפורש. לדוגמה, ב"מובי דיק" של הרמן מלוויל, הסיפור מוצג דרך פעולות הדמויות ולא דרך הסברים מפורשים של המספר.

פרטים משמעותיים (Significant Detail): פרטים תיאוריים שחושפים קשרים משמעותיים בין הדמויות, האירועים והעולם הסיפורי, ועוזרים לקוראים לשחזר את הסיפור בדמיונם. לדוגמה, בספר "חלף עם הרוח", השמלה האדומה של סקרלט אוהרה היא פרט משמעותי שמסמל את עוצמתה ויכולותיה המניפולטיביות.

השוואה ישירה (Simile): דימוי לשוני שמבצע השוואה בין שני רעיונות או דברים באמצעות חיבור מפורש כמו "כמו" או "כאילו". השוואה ישירה מאפשרת להמחיש רעיונות מופשטים בצורה ברורה יותר. לדוגמה, המשפט "אמיץ כמו אריה" הוא השוואה ישירה שמחזקת את הרעיון של אומץ דרך השוואה לחיה אמיצה.

תגי דיאלוג (Speech Tags): תוספות שמתלוות לדיאלוג ומספקות מידע נוסף על הדמות המדברת, האופן שבו היא אומרת את דבריה או על הסביבה שבה מתרחש הדיאלוג. לדוגמה, "אמרה מרי בלחש" הוא תג דיאלוג שמדגיש את מצב הרוח של הדמות המדברת ואת אופן הדיבור שלה.

סיפור (Story): רצף כרונולוגי מלא של אירועים המחוברים זה לזה במשמעות ובזמן. הסיפור הוא המסגרת העלילתית שבה מתפתחים הדמויות והקונפליקטים. לדוגמה, הסיפור של "הארי פוטר" מתאר את מסעו של הארי כנגד וולדרמוט ואת המאבק שלו בגורלו.

עולם הסיפור (Storyworld): העולם שבו מתקיים הסיפור, הכולל דמויות, אירועים, וסביבות. עולם הסיפור מאפשר לקוראים לטבול בתוך יקום סיפורי מקיף ומפורט, המנותק מהמציאות המיידית. לדוגמה, עולם הסיפור של "משחקי הכס" מתאר ממלכות, פוליטיקות וקונפליקטים מרובים בתוך יקום מדומיין.

סגנון (Style): מאפיינים לשוניים המזוהים עם טקסט או קבוצה של טקסטים, המייחדים את השפה והאופן שבו הסיפור מסופר. הסגנון מאפשר למספר לעצב את החוויה של הקוראים דרך שימוש מסוים במילים, במשפטים ובמבנה הסיפור. לדוגמה, הסגנון הפשוט והישיר של המינגווי מייחד את יצירותיו ומדגיש את התמות המרכזיות של סיפוריו.

תקציר (Summary): ייצוג דחוס של אירועים, תוך קיצור משך הזמן האמיתי שבו הם התרחשו, במטרה להעביר את העלילה בצורה מתומצתת. התקציר מאפשר לקורא להבין את הנקודות המרכזיות של הסיפור מבלי להיכנס לכל הפרטים. לדוגמה, הסיכום של "המלט" מאת שייקספיר מתאר את המאבק הפנימי של הדמות הראשית ואת הקרע שלה בין חובה לרגש.

הפתעה (Surprise): תפנית בעלילה שסותרת את הציפיות של הקורא לגבי התפתחות האירועים. ההפתעה היא כלי שמוסיף מתח ועניין לסיפור, ויכול לשנות את אופי ההבנה של העלילה. לדוגמה, בסוף הספר "המשחק של אנדר" מאת אורסון סקוט קארד, מתגלה שהאימונים של אנדר הם למעשה מלחמה אמיתית – זו הפתעה שמשנה את כל מה שהקורא חשב על האירועים עד כה.

מתח (Suspense): ציפייה וחרדה של הקוראים לגבי התפתחות העלילה, המבוססת על רמזים שניתנו קודם. המתח הוא חלק מרכזי בסיפורים מותחים ומחזיק את הקוראים במעורבות רגשית עד לפתרון הקונפליקט. לדוגמה, ב"שתיקת הכבשים" מאת תומאס האריס, הקוראים מרגישים מתח כבד כאשר הגיבורה מתקרבת בהדרגה ללכידת הפושע המסוכן.

סמל (Symbol): דבר המייצג משהו אחר על ידי אסוציאציה שרירותית. בסיפור, סמלים הם פרטים שהופכים להיות מקושרים למשמעויות פנימיות או חיצוניות. לדוגמה, ב"האקלברי פין" מאת מארק טוויין, הנהר מיסיסיפי משמש כסמל לחופש והרפתקה.

סינקדוכה (Synecdoche): דימוי לשוני שבו חלק מייצג את השלם, או להפך. הסינקדוכה יוצרת הבנה חדשה של מושג על ידי הצגת חלק ממנו ככולו. לדוגמה, הביטוי "ידיים עובדות" הוא סינקדוכה המתאר את הפועלים כולו באמצעות חלק מהם – ידיהם.

תקציר עלילה (Synopsis): תמצית של האירועים, הסביבות והדמויות בסיפור, הנועדה לתת לקורא הבנה מהירה של הנרטיב. התקציר הוא כלי לסיכום עלילה באופן ממוקד וברור. לדוגמה, הסינופסיס של "הארי פוטר ואבן החכמים" מתאר כיצד הארי מגלה את זהותו הקסומה ונלחם בוולדרמוט בפעם הראשונה.