לאחר 14 חודשי לחימה אינטנסיבית בין ישראל לחיזבאללה, הושגה הפסקת אש בתיווך אמריקאי, שנכנסה לתוקפה ב-28 בנובמבר 2024. ההסכם כולל מספר סעיפים מרכזיים: הפסקת פעולות האיבה: שני הצדדים מתחייבים להפסיק את כל הפעולות הצבאיות ההתקפיות. נסיגת כוחות: צה"ל ייסוג בהדרגה מדרום לבנון בתוך 60 ימים, בהתאם לפריסת צבא לבנון באזור. פריסת צבא לבנון ויוניפי"ל: צבא לבנון, בסיוע כוח יוניפי"ל, ייפרס בדרום המדינה כדי לאכוף את ההסכם ולמנוע פעילות צבאית של חיזבאללה. הקמת ועדה בינלאומית: ועדה בראשות ארה"ב, בשיתוף צרפת, תפקח על יישום ההסכם ותטפל בהפרות אפשריות.
נרטיב ההרתעה והניצחון הישראלי
מנקודת המבט הישראלית, ההסכם מהווה הישג צבאי ומדיני משמעותי. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר כי צה"ל הנחית מכה קשה על חיזבאללה, והשיג את מטרותיו. במהלך הלחימה, צה"ל תקף מטרות מרכזיות של חיזבאללה, כולל מפעלים לייצור טילים ומחסני נשק. לדוגמה, רגע לפני כניסת הפסקת האש לתוקף, חיל האוויר תקף את המפעל הסודי של חיזבאללה לייצור טילי קרקע-קרקע, באמצעות יותר מ-100 פצצות, כדי להשמידו לחלוטין. בנוסף, דווח כי צה"ל פגע ב-70% מהיכולת הרקטית של הארגון, הרס תשתיות ומנהרות, ופגע במבנים בדאחייה.
ההסכם נתפס כהוכחה לחידוש ההרתעה הישראלית מול חיזבאללה, והפגנת עליונות צבאית. ההנהגה הישראלית רואה בכך מסר ברור לאויבים נוספים באזור, כי ישראל לא תהסס לפעול בעוצמה להגנתה.
נרטיב העמידות וההתנגדות של חיזבאללה
מנגד, חיזבאללה מציג את ההסכם כהוכחה לעמידותו מול הלחץ הצבאי הישראלי. הארגון מדגיש כי למרות התקיפות, הוא שמר על יכולותיו הצבאיות והמשיך להוות כוח משמעותי בלבנון. לדברי בכירים בחיזבאללה, ההסכם אינו מסמל ויתור, אלא מהלך טקטי שנועד להרוויח זמן ולהתארגן מחדש.
בנוסף, דווח כי חיזבאללה קיבל "אור ירוק" ממנהיג איראן, עלי חמינאי, להסכם הפסקת האש, מה שמעיד על תיאום והסכמה מצד הפטרון האיראני. הארגון מציג את עצמו כמי שהצליח לעמוד מול העוצמה הישראלית, ולשמור על מעמדו באזור.
חיזבאללה מדגיש כי ההסכם אינו כולל פירוק מנשק או ויתור על אידיאולוגיה, ולכן הוא רואה בכך הישג לשימור כוחו והשפעתו.
נרטיב השיקום והיציבות האזורית
המעורבות האמריקאית בתיווך ההסכם נתפסת כניסיון לקדם יציבות אזורית. ארה"ב רואה בהסכם צעד להפחתת המתיחות במזרח התיכון, ומדגישה את מחויבותה לביטחון ישראל. במקביל, בלבנון, הממשלה מברכת על ההסכם, ורואה בו הזדמנות לשיקום המדינה, במיוחד בדרום, שסבל מהלחימה.
ההסכם מאפשר לצבא לבנון להיפרס בדרום המדינה, במקביל לכוחות יוניפי"ל, במטרה "לנקות" את תשתיות חיזבאללה שנותרו, ולאכוף את ההסדר. תושבי לבנון מקווים שהפסקת האש תאפשר חזרה לשגרה, שיקום התשתיות, ושיפור המצב הכלכלי.
גם ההנהגה הלבנונית רואה בהסכם הזדמנות לחזק את הריבונות והשליטה בדרום המדינה, ולהפחית את השפעת חיזבאללה באזור.
מסמך אחד, אינסוף פרשנויות
הנרטיבים השונים משקפים את האינטרסים והפרספקטיבות של כל צד. מבחינת ישראל, ההסכם מהווה הישג צבאי והפגנת הרתעה. עבור חיזבאללה, זהו מהלך טקטי לשימור כוחו. עבור לבנון וארה"ב, ההסכם הוא צעד לקראת יציבות ושיקום.
כדי להעריך את הצלחת ההסכם, יש לעקוב אחר יישומו בשטח, ולבחון האם הצדדים עומדים בהתחייבויותיהם. הזמן יגלה האם הפסקת האש תוביל לשקט מתמשך, או שמא מדובר בהפוגה זמנית בלבד. המשך המצב תלוי ביכולת הצדדים לשמור על ההסכמות, ובנכונותם להתמודד עם אתגרים עתידיים באזור.
