דמות הגבר הישראלי היא הרבה יותר מסמל חברתי – היא מראה המשקפת את השינויים העמוקים ביותר שעברו על החברה הישראלית. מימי הקמת המדינה ועד היום, האידיאל הגברי לא נותר סטטי, אלא השתנה בהתאם לצרכים הלאומיים, הערכים החברתיים והמגמות התרבותיות של כל תקופה. מעבר לכך, דמות הגבר בארץ הושפעה מיחסי הגומלין עם מגמות עולמיות, אך שמרה תמיד על ייחודה הישראלי. מסעו של הגבר הישראלי – מהחלוץ שמייצג חיבור לאדמה, דרך הלוחם שמגן על המולדת ועד הגבר החדש שמבטא רגישות ומעורבות – הוא גם מסע של חברה שמגדירה מחדש את ערכיה ואת דמותה.
שלב ראשון: "הצבר" החלוצי (1948–1960)
בשנותיה הראשונות של המדינה, האידיאל הגברי התגבש סביב דמות "הצבר" – דמות שנולדה מתוך הצורך להקים אומה חדשה. הצבר הוצג כיליד הארץ, מחובר לקרקע, חזק פיזית, עצמאי ומחויב לערכים של עבודת אדמה ושיתוף קהילתי. דמות זו נולדה כתגובה לסבל היהודי בגולה ולדימוי "היהודי הגלותי" שנתפס חלש ותלותי וכסיבה לסבל הזה.
בהשוואה לגברים בעולם המערבי באותה תקופה, שהדגישו את תפקיד המפרנס והאב המסור במסגרת משפחתית ברורה, הצבר סימן אידיאל שונה: גבר שחי בעבור רעיון קולקטיבי ולא אישי, ממעט בדיבורים ומרבה בעשייה. דמותו נשזרה בספרות הישראלית – כמו אורי ב"הוא הלך בשדות" של משה שמיר – והופיעה בסרטים המעלים על נס את הערכים החלוציים.
מה שמעניין הוא הפשטות החיצונית והמנטלית שהצבר ייצג: בגדיו היו פשוטים אך פונקציונליים, שפתו ישירה ואישיותו מאופקת. הערכים הקשורים לדמות זו מצאו את דרכם לתחומים מסחריים, כמו פרסומות למוצרי חקלאות או מזון, אשר הדגישו את הקשר לאדמה ואת התחזקות העם דרך עמל כפיים.
שלב שני: הגבר הלוחם (1960–1980)
עם כניסתה של ישראל לשנים רוויות עימותים ביטחוניים, דמות הגבר עברה שינוי. הגבר הלוחם הפך לדמות המרכזית, המסמלת את עמוד השדרה הביטחוני של המדינה. ערכים כמו הקרבה, רעות ואומץ תפסו מקום מרכזי בזהות הגברית, והחייל במדים – עם מבט נחוש ועמידה יציבה – הפך לאידיאל.
בהשוואה לגברים בארצות הברית באותה תקופה, שהתמודדו עם טראומת מלחמת וייטנאם והתמקדו בביקורת על מוסדות הכוח, בישראל הגבר הלוחם היה דמות של קונצנזוס. הוא היה סמל לאומי, נטול ביקורת, שעמד במרכז הנרטיב הלאומי.
האידיאל הזה חדר לתרבות הפופולרית ולפרסומות, שהציגו את הגבר כמגן המולדת. דמות החייל שימשה בסיס למותגים שהתמקדו בעמידות ובאמינות – תכונות שהשתקפו במוצרים כמו שעונים צבאיים או נעליים לשטח.
שלב שלישי: הגבר החדש (1980 ואילך)
משנות ה-80 ואילך, החברה הישראלית החלה לאמץ ערכים פוסט-מודרניים, ודמות הגבר עברה טרנספורמציה. הגבר החדש ביקש לשלב קריירה מצליחה עם מעורבות במשפחה, אימץ ערכים של שוויון מגדרי, ולא חשש לבטא רגשות.
בניגוד לדמות הגבר הישראלי בעשורים הקודמים, שהוגדרה בעיקר לפי תפקידה הלאומי, הגבר החדש התאפיין באינדיבידואליזם גובר. בהשוואה לעולם, שבו התפתח מודל "המטרוסקסואל" המטופח במערב אירופה ובארצות הברית, הגבר הישראלי שמר על זיקה לערכי המשפחה והקהילה, אך שילב אותם עם מודעות אישית ואסתטית.
בתרבות הישראלית, דמות הגבר החדש מופיעה בספרות כמו "מישהו לרוץ איתו" של דויד גרוסמן, ובקולנוע בסרטים המדגישים מורכבויות רגשיות ודילמות מוסריות. מסרים מסחריים החלו לשים דגש על רגישות, שיתוף ואיזון בין קריירה למשפחה, עם פרסומות המציגות גברים מעורבים בהורות או מטפחים את עצמם.
השנה האחרונה: חזרת הגבר הלוחם במעטפת מודרנית
האירועים הביטחוניים של השנה האחרונה החזירו למרכז את דמות הגבר הלוחם, אך בשילוב עם ערכי הרגישות של העידן המודרני. דמות כמו עידן עמדי – זמר ולוחם מילואים – מדגימה את הדואליות הזו. הוא משלב אומץ ותפקוד קרבי עם אמנות המבטאת עומקים רגשיים. השילוב הזה מדגיש את המורכבות של דמות הגבר העכשווי בישראל: הוא חזק אך רגיש, מסור אך מודע לעצמו.
הבנת הדמות כמפתח לסיטואציה
הדמות הגברית הישראלית, כמו החברה הישראלית עצמה, עברה שינויים מרתקים ומורכבים עם השנים. מ"הצבר" שהתחבר לאדמת הארץ ועד הגבר החדש שמעורב במשפחתו ובחברה, כל שלב שיקף את ההתמודדות עם אתגרי התקופה. השאלה הגדולה היא לאן הולכת דמות הגבר הישראלי, במיוחד לאור האירועים הביטחוניים האחרונים. האם המלחמה, עם כל מה שהיא מציבה בפני החברה הישראלית, תעצב את דמות הגבר מחדש, ותוביל לתקופה חדשה של אידיאל גברי שנשען על כוח פיזי וערכים של הקרבה, או שמא מדובר במפנה זמני, שיחלוף ברגע שיתפוגגו המתח והאתגרים הביטחוניים?
השאלה הזו היא לא רק על דמות הגבר, אלא על החברה כולה – האם השינויים בתפיסת הגבריות משקפים שינוי חברתי עמוק, או שמא מדובר בתגובה לנרטיב ביטחוני שעתיד לחלוף?
