צ’רציל. הוא הגיבור הראשי שחתום תודעתית על נפילת השלטון הנאצי. גיבורים אחרים שהיו בזירה, כמו רוזוולט או סטלין נדחקו לספרי ההיסטוריה ככאלה שגם תרמו משמעותית לעניין. אבל הסיפור מעוצב כאשר יש גיבור ונבל, זהו. יש כאלה שעוזרים לגיבור או לנבל, אבל הם כוח עזר – לא הדבר עצמו – לא הזווית שדרכה מביטים על המתרחש.
מנהיגים גדולים הם לא רק אלה שיודעים לעשות את הפעולות הגדולות – אלא גם מוצאים את הדרך לעצב את הסיפור באופן שמציב אותם כספיידרמן שמציל את העולם. זה עוד לפני שאנחנו מתייחסים למצב המשברי כמעט של מי שטוען לכתר – ביבי וביידן – כל אחד עם הבלאגן הייחודי לו.
ביידן: החלשת צירת הרשע על ידי ארצות הברית
ביידן מייחס את המנוע לנפילת משטר אסד ל… לו עצמו כמובן. הסיוע המשמעותי שממשלו העניק לזלנסקי בזירה הרוסית החלישו בצורה דרמטית את פוטין וגרמו לו לעבור למוד הגנתי. הנקודה הזו משמעותית בעיקר מכיוון שהיא מכניסה מתחת לחגורה לטראמפ – שדגל בהקטנת הסיוע האמריקאי לאוקראינים. טראמפ כאן קצת אוכל את הכובע עוד בטרם כניסתו ויצטרך למצוא את הדרך לצאת מזה בצורה נאה.
מה שכן, גם כאשר מייחסים זאת לביידן, יש תחושה שלא מדובר על “מזימה” חכמה של הבית הלבן שנועדה להפיל את משטר אסד בצורה אסטרטגית, אין גם שום תכנית מסודרת למשהו כזה – זה נתפס יותר כמו פרי בשל שנפל לידיו ויש לו לוגיקה טובה בהחלט כדי לקטוף אותו ולתת בו ביס הגון שישמר את המורשת הלא מי יודע מה שהוא יוצא איתה בסיום הקדנציה שלו.
ביבי: חיסול נסראללה מהווה את נקודת המפנה
חיזבאללה נחשב לארגון הטרור החזק ביותר בעולם. או איך שכונה “ארגון טרור שיש לו מדינה”. ישראל חששה לפתוח חזית מולו וידעה שזה לא יהיה קל אבל המאבק שלה מולו היה מרהיב בהחלט. זה כולל את הפירוק של מטעני הנשק הקרובים לגבול והפצצת משאיות חמושות מצפון לבנון לדרומה, זה כולל את מבצע הביפרים המרשים ויותר מכל – את חיסולו של נסראללה עצמו.
החיסול הזה, שהתקבל בהחלטת נתניהו ובניגוד לזו של ביידן, שחשש שהחיסול יוביל להסלמה רחבה – עובדת כעת עבור ביבי שעות נוספות. על כל במה הוא מדגיש את חיסול כוח חיזבאללה ובפרט נסראללה עצמו כקו פרשת המים שאותת למורדים שהשער ריק וכל שנותר הוא לבעוט את הכדור. גם חיסול יתרת צבאו של אסד על ידי הצבא הישראלי מצטרף לנרטיב הזה שמציג את ישראל ואת ביבי כגיבור שנפל, קם על הרגליים והבהיר לציר הרשע של מי באמת השכונה הזו.
צילום: דובר צה”ל
אל ג’ולאני, ארדואן, רוסיה איראן וחיזבאללה עצמם
לצד הטוענים לכתר הראשיים במערב, ישנם שחקנים נוספים שיש להם יד ורגל בהפלת המשטר. חלק מהגורמים האלה מתהדרים בכך וחלק רואים בזה זכות מפוקפקת לחלוטין והיו מעדיפים לאמץ את הנרטיב של ביידן או של ביבי. הראשון ביניהם הוא אל ג’ולאני שנחשב לראש המורדים. היכולת שלהם להמשיך במאבק במשך מעל עשור מול משטר אכזרי ודכאני כל כך מהווה מרכיב משמעותי בכך שברדע המתאים הם ידעו להסתער. ארדואן עצמו שמוביל את הקו הסוני בעולם הערבי סיפק למורדים נשק וגיבוי שהעניק להם את היכולת לפעול.
לצד אלו שמתגאים בהפלת משטר אסד, נמצאים החברים שלו ש”בגדו” בו וזנחו אותו. כבר בנפילת חיזבאללה רבים ראו באיראן ככזו שנטשה אותו, כעת בנפילת אסד – רואים את הציר כולו ככזה שלא ידע להתלכד סביב חבר משותף ו”בגד” בו.
והאמת שאין אמת אחת
האמת המורכבת מדאי לעיכול היא שבלי החלשת רוסיה על ידי האמריקאים, בלי נפילת חיזבאללה על ידי ישראל ובלי המאבד של המורדים בגיבוי טורקי ואפילו בלי זניחת שותפי ציר הרשע – משטר אסד לא היה קורס, בטח לא בכזו קלות יחסית אחרי מאבקים אינסופיים.
אבל אמת מורכבת היא מורכבת וזה די משעמם והתודעה הקולקטיבית זקוקה לאמת פשוטה, מזוקקת, טהורה ונטפליקסית הרבה יותר. בשביל זה כבר צריכים להתווכח ולריב מה באמת גרם לזה – אם שואלים אותי – גם אני מעדיף אמת פשוטה וגם יודע מה היא, אהל מבין שזה צורך פסיכולוגי יותר מאשר ניתוח עמוק של הסיטואציה.
