אינגוואר קמפרד היה בן 17 בלבד כשהחל למכור פריטים קטנים בעיירה כפרית בשוודיה. הוא לא היה שונה מכל נער אחר, מלבד דבר אחד: הוא ראה עולם שבו עיצוב איכותי יכול להיות נגיש לכולם, לא רק לאלה עם כיסים עמוקים. אבל איך משיגים זאת כשכל הרהיטים כבדים, יקרים ודורשים משאיות להעבירם?
ההברקה הגיעה כשהוא הבחין שהרכב הפרטי אכן לא יכולה להעביר רהיטים גדולים בקלות, אבל קרטון שטוח? זה כבר סיפור אחר. אם רק ניתן לפרק את הרהיטים ולארוז אותם בצורה שטוחה, ניתן יהיה לחסוך בעלויות ההובלה, הייצור, וגם להקל על הלקוח – כך נולד הקונספט של "עשה זאת בעצמך" בריהוט.
כשהברקה טכנית יוצרת קונספט שלם
המהפכה לא הייתה מיידית. רבים צחקו על הרעיון שאנשים ירצו להרכיב את הרהיטים שלהם בעצמם. "למה שאנשים יסכימו להתעסק עם ברגים ומדריכים?" אבל קמפרד האמין באנשים. הוא הבין שיש לכך משמעות גדולה יותר – יש משהו מספק ביצירה עצמית, שאנשים יחושו סיפור והנאה להרכיב את הרהיט שלהם בעצמם.
וכך, אנחנו חוזרים לחניה. אתם מצליחים להכניס את כל הקופסאות לתוך הפרייבט. בבית, אתם פותחים את האריזות, ובתוך כמה שעות, יש לכם בחדר ארון חדש ענק שאפילו לא הייתם צריכים להכניס לחדר ולהיאבק בדלת – הוא פשוט נולד שם.
הדמות המרכזית — אתם
הסיפור של איקאה הוא לא רק על קמפרד או על החברה, אלא על הלקוח – כלומר, את ואתה. על הצרכנים שהפכו לחלק מהסיפור, שהשתתפו בתהליך, שהפכו לצרכנים פעילים ולא פסיביים. אתם הגיבורים שמוכנים לקחת מברג ולהפוך ערימת חלקים לרהיט שימושי. איקאה היו חכמים כדי לקחת את זה שלב קדימה גם לחדר האוכל – אתם מוזגים לעצמכם את הקפה, מחממים את המאפה וגם מפנים בסוף את המגש. הלקוח הוא גיבור אקטיבי שמעדיף להיות חלק ולחסוך את הכסף של ה"נכות" הכפויה הנדרשת ממנו במקומות אחרים.
כך, איקאה לא מכרה רק רהיטים. היא מכרה גישה חדשה לחיים. היא אמרה: "אתם יכולים לעשות זאת בעצמכם. אתם יכולים ליצור את המרחב שלכם, באופן שמתאים לכם." זהו שינוי עמוק בתפיסה, המעצים את הפרט ונותן לו שליטה רבה יותר על הסביבה שלו.
ההקשר הרחב — החזרת השליטה לחיים
המהפכה האיקאית התרחשה בדיוק בזמן שבו החיים האורבניים לקחו מהאדם הפרטי כמעט את כל השליטה על החיים שלו. רק כמה עשורים קודם, אנשים גידלו תרנגולות בשביל ביצים, אפו לחם בבית, ואפילו בנו לעצמם את הבית. איקאה נכנסה לתמונה כאשר האדם רק עבד — שאר הדברים הגיעו ארוזים ומוכנים, אחרי תהליכים שאנו כלל לא היינו חלק מהם. זה יצר תחושה של חוסר מסוגלות ועצמאות, והיווה את ההקשר המושלם ל"עשה זאת בעצמך".
איקאה החזירה לנו את התחושה שאנו מסוגלים ליצור במו ידינו. היא נתנה לנו לא רק רהיטים, אלא גם את הכלים וההוראות להיות חלק מהתהליך. פתאום, הרכבת שולחן או ארון הפכה ממשימה מרתיעה לחוויה מעצימה. זה לא רק לחבר ברגים וחלקים — זה לראות איך משהו שנראה כמו פאזל שטוח הופך לפריט שמשמש אותנו ביום-יום.
בכך, איקאה הצליחה לחבר בין הצורך האנושי הבסיסי ביצירה לבין המציאות המודרנית העמוסה. היא אמרה: "אין לכם זמן לבנות בית מאפס, אבל הנה, אתם יכולים לבנות את הרהיטים שלכם." זהו סוג של חזרה לשורשים, לתחושת השליטה והסיפוק שביצירה עצמית, אבל בצורה שמתאימה למאה ה-21.
המהלך הזה לא רק סיפק פתרון פרקטי, אלא גם נגע בנקודה רגישה בתרבות שלנו. הוא החזיר לאנשים את האמון ביכולות שלהם, את ההנאה שבעשייה, ואת החיבור הפיזי לסביבה שלהם. במקום להרגיש כבורג קטן במכונה גדולה, איקאה נתנה לנו את האפשרות להיות היוצרים של המרחב הפרטי שלנו.
על הבוקר שאחרי וגם קצת על מחר
הרבה מותגי רהיטים היום עברו למודל של הרכבה עצמית, אייס, טייק איט ועוד רבים וטובים. זה הפך כמעט לברירת המחדל של שוק הרהיטים. איכשהו שמתי לב שזה עובד פחות ברהיטים גדולים ומרכזיים כמו ספה או ארון גדול ואולי יש שם מקום למהפכה נוספת. בנוסף, חומרי הגלם שלהם מוצלחים כשמדובר על ברזל וזכוכית אבל העץ לרוב קרטוני וגם הבד לא משהו – מחכה ליום שגם זה ישתנה.
ישנם דברים רבים מדהימים במותג האיקאי – כמו העובדה שהם לא מייצרים כלום בעצמם (רק מפרט של רהיט עם מכרז למפעלים חיצוניים), שהם יצרו קניון שלם של חנות אחת, שהם יוצרים בידור כשירות עבור מסחר (כמו המשחקייה לילדים ואפילו חדר האוכל עצמו) – כיאה למותג משמעותי כל כך אפשר לכתוב ספר שלם על הסיפור שלהם ואיך דברים נשזרים בו יחד למארג אחד. ניסיתי לכתוב על הג'וקר שלהם לדעתי, אם תרצו היבטים נוספים מוזמנים לכתוב לי ואכתוב עבורכם (או אם בא לכם לכתוב בעצמכם, סטייל DIY, דברו איתי).
