ערך עצמי שמבוסס על כסף הוא לא "מצליחנות" אלא נובורישיות פלצנית חלולה
מה תרצה להיות כשתהיה גדול? השאלה שפתחה את תפיסת הזהות העצמית של ילדים בדור הקודם הולכת ומקבלת תשובה אחידה: מפורסם או מצליחן. על מפורסם אדבר בהזדמנות, על מצליחן במאמר הזה בדיוק. "מצליחן" הוא מילה מכובסת ל"עשיר", כאשר כיאה למילה מפותחת יותר, הפעם היא לא מציגה רק מצב כלכלי אלא אידיאל אנושי שלעיתים מגדיר זהות אישית ויוצר ערך עצמי. האם גם אני נפלתי במלכודת ה"מצליחנות"? מה הבעיה בזה בעצם? בואו נעשה קצת סטוריטלינג.