"אין כזה דבר "ידידים". מספיק עם השטות הזו!" צווח הסטנדאפיסט במיקרופון והקהל מכין את עצמו לקראת הפאנצ'ים בנושא. "רוצים הוכחה פשוטה?" הוא שואל וממשיך "יש כאן מישהו שהגיע להופעה עם ידידה?" הקהל נדרך ומישהו מעז להרים את היד, יודע שהוא כמעט מכניס את הראש שלו לגליוטינה בהחלטה מודעת וגם מוזרה. "הגעת איתה להופעה ואתם רק ידידים?" הסטנדאפיסט "מכין" את הקורבן שלו לקראת הפאנץ שינפץ אותו לרסיסים "כן" המישהו משיב ונענה "אני יכול לשאול אותך שאלה אישית ותענה לי בכנות?" מעולם הכנה כזו לא ממשיכה טוב, היא כמו רוצח שפולט משפט ניקוי מצפון לפני שהוא לוחץ על ההדק, "היית מזיין אותה?" הקהל מתפוצץ מצחוק. הסטנדאפיסט חש גאווה עצומה ופולט "הנה ההוכחה הפשוטה".
מה הסיכוי שבני אדם הם יותר מזה?
אז קודם כל אני נהנה מהבדיחה. כיף איתי במסיבות ולמרות שזו "הוכחה" שטחית לא נשכח לו שהוא הציג אותה במסגרת סטנדאפ ולא במסגרת הרצאה. לעצם העניין, נשאל אותו "האם אפשר לשאול אותך שאלה אישית ותענה לי בכנות, אדון סטנדאפיסט?" ולפני שהוא יענה על זה לשאול "האם אתה היית מזיין אותה?". מבטיח לכם התפוצצות נוספת של צחוק מהקהל. למרות שהרגע הבאנו את הטענה ההפוכה בדיוק. יש קטע כזה של בני אדם, שדחפים מיניים יכולים להידחק הצידה, להוסיף רק פלפל לקשר או להישאר בגדר "פנטזיה" – הם לא חייבים להתממש. המתח סביב המימוש שלהם מזין את הסרטים – אבל במציאות הוא יכול להיות מיותר ולמנוע אפשרויות של קשרים רבים עם ערך רב לחיים שלנו.
מה כל כך מפחיד אנשים ב"ידידים"?
קשר חברי אפלטוני הוא אחד הדברים המפחידים ביותר בעולם מערכות היחסים. אם נרצה נוכל לכנות אותו "פרנדופוביה" ואז להרגיש ממש חכמים ומצחיקים. הוא מפחיד גברים שלא רוצים להיכנס ל"פרידנזון" (אזור הידידות) שלפי מיתוס יווני עתיק – אי אפשר לצאת ממנו לעולם. הוא מפחיד עבור נשים שחוששות שהוא מחכה לרגע האידיאלי שבו הם יסכימו לזרום או הכי גרוע – שהם לא מספיק יפות ולכן לא מושכות עבורו. הוא מפחיד יותר מכל עבור בני זוג קיימים או פוטנציאליים ש"חושדים" במה שמתחולל באמת בקשר, או במה שעלול להתחולל בו (שזה הפוך ממיתוס הלא יוצאים ממנו לעולם, אבל פרנדופוביה מעולם לא התיימרה להיות רציונלית).
האם קשר כזה יכול להתקיים מבחינה ביולוגית?
אוקיי, קודם כל לאלה שזקוקים לכך – ביולוגיה היא לרוב עניין של אידיאולוגיה, או יותר נכון של סוציולוגיה. אנחנו יכולים להיות בקשר עם קולגה לעבודה, עם בוס, עובדת, משפחה רחוקה, שכנים או קשר שתרצו בין גבר לאישה ולהרגיש שהוא לחלוטין סבבה ואין איתו בעיה "ביולוגית" של משיכה. הסיבה היא שהחלטנו שזה כך, החלטנו שזה קשר מסוג x ולא y והחברה סביבנו אפילו אישרה את זה. זה יכול להיות אותו הדבר עם חברות לא מינית. התבחין היחיד הוא שהחברה לא ממש אישרה את זה או מפקפקת בזה, זה משהו שאם אנחנו אנשים עם עמוד שדרה נוכל להתמודד איתו. אם לא, יש מצב שאנחנו לא מפותחים מספיק בשביל קשר מהסוג הזה וכדאי שנלך תחילה לחנות הקרובה לביתנו לרכוש עמוד שדרה איכותי.
אבל בשביל מה זה טוב?
יש מצב שזו השאלה שמניע את ה"פרנדופוביה" יותר מכל דבר אחר. כאשר המסר הסמוי שלה הוא בדיוק המניע הנסתר של הדבר שרוצה לזיין אבל מחכה לשעת כושר, או האישה שמוצגת לרוב ככזו שנהנת ממגוון הטבות במסגרת הקשר, כולל שיפוצים בבית, אוזן קשבת ובילוי משותף בלי "לשלם" את המחיר הנדרש – הלא הוא סקס כמיטב התפיסה השוביניסטית. אין לי כוונה לומר שלא יתכנו קשרים בהם זה אכן המצב, בפרט אצל אנשים לא מפותחים שלא מהסוג שיש לו עמוד שדרה ומסוגל לפתח מערכת יחסים שונה. אבל יש מצבים נוספים, מרתקים עמוקים ויפים הרבה יותר. כאלה שהתרבות שלנו מפספסת בענק.
קשר חברי עם בן הזוג השני זה דבר נפלא. אני אומר לא כתיאוריה אלא מציאות – חצי ממערכות היחסים הכי משמעותיות ועמוקות שלי הם עם גברים והחצי השני עם נשים (זה לא עניין של שוויון מגדרי, אני לא מועדון, אלא של אקראיות נחמדה ואולי של איזון נעים). קשר עם המין השני מאפשר נושאי שיחה הרבה יותר משמעותיים עם זווית שונה ומרעננת. זה הרבה יותר משיחה טכנית או שטחית רגילה בין שני גברים או שתי נשים. אתם פתאום יכולים לחוות את העולם דרך החצי שני של האנשים בעולם וזה משעשע ומרתק ומעשיר את התפיסה והרגש שלכם בלי השוואה לשום דבר אחר. לרוב זה מתקיים דווקא כשאין צורך ליצור "רומנטיקה" להרשים, להיות גברי או נשי – כי זה לא הקטע של הקשר – ולכן יש בו שחרור ופתיחות שלרוב האנשים אין מושג ממנה.
וכן, יש הרבה רווחים שמתקיימים בקשר דווקא בשל השונות המגדרית. הגבר יכול לקבל חמלה ואכפתיות נשיים שיכולים לרפא לו את הנפש. האישה יכולה לקבל תובנות גבריות שיכולים לקדם אותה ולתת לה לראות סיטואציות בצורה אחרת לגמרי. זה מעשיר את מערכות היחסים הזוגיות שלהם, את התפקוד בעבוד, את היכולת לתפקד סתם כבן אנוש על כדור הארץ ולעשות את זה בסטייל. דווקא היעדר המיניות יכול להיות העוגן היציב שהופך את הקשר הזה ללא "זירה נוספת" אלא מרחב להימלט אליו ולהיעזר בו. דווקא זה שהקשר הזה לא עתיד "לשבור" את הלב בהמשך – כמו כל קשר בין גבר לאישה שמכבד את עצמו עושה – מאפשר לו להעניק יותר.
אז, איך לקיים קשר כזה?
האמת היא שזה לחלוטין מסוג הקשרים הדורשים יכולות חברתיות גבוהות. אולי יותר מכל קשר שהיה לכם, כולל הקשרים הזוגיים. הוא דורש קודם כל את ההבנה של מהות הקשר והערך שלו, הוא דורש את ההפנמה של מה הקשר לא ובעיקר את היכולת לשקף את זה לסביבה או להצליח להתעלם מהמבט העקום שלה. לא הייתי ממליץ לכם לוותר על קשר כזה בגלל הקושי לכונן אותו, בפרט אם אתם מרגישים שיש בכם את המסוגלות לקיים אותו. מה שכן כתבתי מדריך לאיך לכונן קשר חברי אפלטוני בין גבר לאישה" – אציג בו מה המכשולים ואיך להתמודד איתם, איך לדעת מתי הקשר, מתחיל, מתי הוא מסתיים (אם אכן) ומתי הוא מסתבך… בכל אופן, גם אם נראה לכם שזה לא קשר בשבילכם, נסו לכבד את מי שזה כן בשבילו ולא להיות "פרנדופוביים".
